גמרא
פירוש
רַב פָּפָּא אָמַר אכִּי תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן אַרְבַּע אַמּוֹת בְּעָלְמָא בְּשָׂדֶה דְּבַעַל הַבַּיִת לָא תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ז:ט׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ב׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ב׳
ב רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ז:ט׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ב׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ב׳
ג רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ז:ט׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ב׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ב׳
ד רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ז:י׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רמ״ג:כ״ג
טור חושן משפט רס״ח:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט רמ״ג:כ״ג
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ה׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רמ״ג:כ״ג
טור חושן משפט רס״ח:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט רמ״ג:כ״ג
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ה׳
קטנה יש לה חצר ר״ל שאם נכנסה מציאה לחצרה קנתה לה חצרה וכן יש לה ארבע אמות מפני שחצר של קטנה נתרבית לענין גט מתורת ידה כשאר הנשים וכשם שיש לה יד לקבל גיטה ומתגרשת בגט המגיע לידה כך מתגרשת בגט המגיע לחצרה כמו שדרשו ז״ל ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה חצרה וקרפיפה מנין ת״ל ונתן מ״מ ואחר שכן נלמוד מציאה מגט וארבע אמות הרי הן כחצרה אבל לענין קטן לא למדנו קנין לחצרו אלא מתורת שליחות כשאר האנשים ר״ל שכמו ששלוחו קונה לו כך חצרו קונה לו ומאחר שאין שליחות לקטן אין לו לא דין חצר ולא דין ארבע אמות ואינו קונה עד שתגיע לידו או שיזכה לו אחר:
לענין גנבה אמרו שלא סוף דבר שגנב בידו שהוא חייב אלא אף אם גנב בגגו וחצרו וקרפיפו כגון שנכנסה הבהמה לשם ונעל בפניה לגנבה שהוא חייב וכבר ביארנוה בבבא קמא וראוי לשאול מאחר שאף זו מאם המצא תמצא בידו נפקא נימא נמי מתורת יד איתרבאי כשם שאמרוה באשה משום ונתן בידה התם כתיב ונתן בידה תרי זמני והאחד מיותר אבל בזו אין בו לשון יד מיותר אלא תמצא ונשאר על הסברא שראוי לפרשה מתורת שליחות יותר מתורת יד:
שמא תאמר אחר שאין קנין לחצר אלא מתורת שליחות היאך נתחייב בגנבת חצרו והלא אין שליח לדבר עבירה לחייב את השולח תדע שלא אמרו אין שליח לדבר עבירה אלא בזמן שהשליח בר חיובא אבל כל שאין השליח בר חיובא חייב השולח שמא תאמר והלא עבד ואשה נשואה לבעל אין חייבין בתשלומי כפל אעפ״כ האומר לאשה ולעבד צאו וגנבו פטור השולח מכפל ואשה ועבד מ״מ בני חיוב הם אלא שאין להם לשלם שאין לעבד בלא רבו ולא לאשה במקום בעלה הא אם נשתחרר העבד ונתגרשה האשה חייבים לשלם ואפילו היתה הבחירה ביד השליח אם לעשות ואם שלא לעשות כל שאינו בר חיוב חייב השולח מעתה כהן שאמר לישראל קדש לי אשה פלונית והיא גרושה חייב הכהן וכן איש שאמר לאשה צאי והקיפי את הקטן וידוע שהמקיף את הקטן חייב שהרי המקיף באזהרת לא תקיפו הואיל והאשה אינה באזהרה זו חייב אותו האיש ובגדול מיהא אינו כן שהיה לו להזהר בכך ואין כאן שליח אלא של ניקף שמניח בעצמו לעשות כך וזה שאמרנו בכהן שאמר קדש לי אשה פלונית שהוא עובר דוקא כשבעל שאם לא בעל אפילו קדשה הוא לעצמו אינו חייב וכמו שאמרו במסכת קדושין בעל לוקה לא בעל אינו לוקה מה טעם לא יקח משום לא יחלל ומ״מ כשבעל לוקה על הקדושין משום לא יקח ועל הביאה משום לא יחלל:
שמא תאמר שולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן שהוא פטור מפני מה אי אתה מחייבו לשולח הואיל והשליח אינו בר חיובא ואדאתה מפרשה בשלא צוה הוא להדליק הא אם צוה להדליק חייב שעל כל פנים אתה צריך לפרשה אף כשאמר לו לך והדליק כמו שבארנו בששי של קמא ומ״מ אין אלו בתורת שליחות כלל אבל חצר התורה רבתהו לתורת שליחות:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
לענין גנבה אמרו שלא סוף דבר שגנב בידו שהוא חייב אלא אף אם גנב בגגו וחצרו וקרפיפו כגון שנכנסה הבהמה לשם ונעל בפניה לגנבה שהוא חייב וכבר ביארנוה בבבא קמא וראוי לשאול מאחר שאף זו מאם המצא תמצא בידו נפקא נימא נמי מתורת יד איתרבאי כשם שאמרוה באשה משום ונתן בידה התם כתיב ונתן בידה תרי זמני והאחד מיותר אבל בזו אין בו לשון יד מיותר אלא תמצא ונשאר על הסברא שראוי לפרשה מתורת שליחות יותר מתורת יד:
שמא תאמר אחר שאין קנין לחצר אלא מתורת שליחות היאך נתחייב בגנבת חצרו והלא אין שליח לדבר עבירה לחייב את השולח תדע שלא אמרו אין שליח לדבר עבירה אלא בזמן שהשליח בר חיובא אבל כל שאין השליח בר חיובא חייב השולח שמא תאמר והלא עבד ואשה נשואה לבעל אין חייבין בתשלומי כפל אעפ״כ האומר לאשה ולעבד צאו וגנבו פטור השולח מכפל ואשה ועבד מ״מ בני חיוב הם אלא שאין להם לשלם שאין לעבד בלא רבו ולא לאשה במקום בעלה הא אם נשתחרר העבד ונתגרשה האשה חייבים לשלם ואפילו היתה הבחירה ביד השליח אם לעשות ואם שלא לעשות כל שאינו בר חיוב חייב השולח מעתה כהן שאמר לישראל קדש לי אשה פלונית והיא גרושה חייב הכהן וכן איש שאמר לאשה צאי והקיפי את הקטן וידוע שהמקיף את הקטן חייב שהרי המקיף באזהרת לא תקיפו הואיל והאשה אינה באזהרה זו חייב אותו האיש ובגדול מיהא אינו כן שהיה לו להזהר בכך ואין כאן שליח אלא של ניקף שמניח בעצמו לעשות כך וזה שאמרנו בכהן שאמר קדש לי אשה פלונית שהוא עובר דוקא כשבעל שאם לא בעל אפילו קדשה הוא לעצמו אינו חייב וכמו שאמרו במסכת קדושין בעל לוקה לא בעל אינו לוקה מה טעם לא יקח משום לא יחלל ומ״מ כשבעל לוקה על הקדושין משום לא יקח ועל הביאה משום לא יחלל:
שמא תאמר שולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן שהוא פטור מפני מה אי אתה מחייבו לשולח הואיל והשליח אינו בר חיובא ואדאתה מפרשה בשלא צוה הוא להדליק הא אם צוה להדליק חייב שעל כל פנים אתה צריך לפרשה אף כשאמר לו לך והדליק כמו שבארנו בששי של קמא ומ״מ אין אלו בתורת שליחות כלל אבל חצר התורה רבתהו לתורת שליחות:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush